<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשפ"ה</h1>
<h2>דף לג.</h2>
וגם זו אלפיסית. דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינהו דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי (טמא) [טימא] את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו [אמר רב יוסף לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה וכי קתני מחזירין בשאינו מומחה והא דקתני מה שעשה עשוי ומשלם מביתו במומחה] מומחה הא (דקתני) [קתני] סיפא אם היה מומחה לרבים פטור מלשלם. אמ' רב נחמן לא קשיא כאן שיש גדול הימנו בחכמה ובמניין כאן כשאין גדול הימנו בחכמה ובמניין רב ששת אמ' כאן כשטעה בדבר משנה כאן כשטעה בשיקול הדעת. דאמ' רב ששת אמ' רב אסי טעה בשיקול הדעת אינו חוזר בדבר משנה חוזר. א"ל רב הממונא לרב ששת אפי' טעה (בדבי ר') [בדרבי] חייא ור' אושעיא א"ל אין בדרב ושמואל א"ל אין. בדידי ובדידך א"ל (אין) [אטו] קטלי קני באגמא אנן. היכי דמי שיקול הדעת. [אמ' רב פפא] כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמ' הילכת' לא כמר ולא כמר וסוגיא (בעלמא) [דעלמא] כחד מינייהו (ואזיל) [ואזל] איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת. רב חסדא אמ' לא קשיא כאן שנשא ונתן ביד כאן שלא נשא ונתן ביד [בשלמא חייב את הזכאי משכחת לה שנשא ונתן] אלא זיכה את החייב היכי משכחת לה שנשא ונתן ביד. אמ' (רבא) [רבינא] כגון שהי' לו לשני משכון [בידו ונטל]. טימא את הטהור דאגע בהו שרץ. טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו. וק"ל כרב חסדא. חדא דמסקנא דשמעתא הכי הוא ועוד דהא אוקימנא למתני' בדוכתי אחריתי בבכורות בנשא ונתן ביד כדאוקמה רב חסדא הכא. וקיימא לן נמי כרב ששת דאמ' טעה בדבר משנה חוזר ובכמה דוכתי אכתי אמרי' נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר כדאמרי' התם אמ' אמימר ב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין. ואמרי' נמי בשבועות האי דיינא דאשבע בה' אלהי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. ובהאי מסכתא נמי א"ל רב ספרא דטעה במאי אילימ' דטעה בדבר משנה והא אמ' רב ששת אמ' רב אסי טעה בדבר משנה חוזר אלמ' הכי הילכת'. אלא מיהו אע"ג דק"ל טעה בדבר משנה חוזר פירוקא דהני מתנייתא לאו כדפריק רב [רב ששת אלא כדפריק רב] חסדא דס"ל (דבתרתי) [דתרתי] מתני' בשטעה בשיקול הדעת נינהו. והאי דקא תני מחזירין בין לזכות בין לחובה בשלא נשא ונתן ביד. והא דקתני מה שעשה עשוי וישלם מביתו בשנשא ונתן ביד. וטעמ' דמילתא משום הפסד ממונו של בעל דין דהיכא דאיכא הפסידא לבעל דין כגון שנשא הדיין ונתן ביד דאינו חייב לשלם לא אמרי' מה שעשה עשוי אלא מחזירין בין לזכות בין לחובה. (והוא הדין דטעמ') [והדין הוא טעמ'] דרב חסדא (דהכי) [והכי] הילכת'. (דכיון) [וכיון] דק"ל דטעה בדבר משנה חוזר וקיימ' לן (לרב) [כרב] חסדא דאוקי להני תרתי מתניית' בשטעה בשיקול הדעת ונדחין ליה הני פירוקי דרב יוסף ורב נחמן. (ושמעתא) [ושמעי'] השתא דהיכא דטעה בדבר משנה לא שנא מומחה ולא שנא אינו מומחה לא שנא [נשא] ונתן ביד [ולא שנא לא נשא ונתן ביד] (כולהו) [בכולהו] חוזר. (ורב) [דרב] חסדא לא פליג בין נשא ונתן ביד [לבין שלא נשא ונתן ביד] אלא היכא דטעה בשיקול הדעת אבל היכא דטעה בדבר משנה אפי' לרב חסדא חוזר. לא שנא נשא ונתן ביד לא שנא לא נשא ונתן ביד. וזו אינה צריכה לפנים ולא לפני (לפנים) [ולפנים]. אבל היכא דטעה בשיקול הדעת הא מילתא ודאי צריכא עיונא ודיקדוקא. וכבר עיינינן אנן ודייקינן להא מילתא ואשכחן בה חמשה בבי. בבא קדמאה מומחה ונקט רשותא מריש גלותא למידן דינא וטעה בשיקול הדעת. בבא תניינא מומחה ולא נקט רשותא מריש גלותא וקבלוהו עלוהי בעלי דינא. תליתאה מומחה (ולא) [דלא] נקיט רשותא ולא קבלוהי (עליהון) עלוהי בעלי דינא. רביעאה דליתיה מומחה וקבלוהי עלוהי בעלי דינא (אי נמי נקט רשותא מריש גלותא) [למידן להו דינא וטעה ובבא חמישאה דליתיה מומחה ולא קבלוהי בעלי דינא אלין חמשא בבי דדייקינן בהא ענינא וצריכינן לברורי דינא דכל בבא ובבא מינייהו: בבא קמא כד הוי דייני מומחה ונקיט רשותא מריש גלותא וטעה בשיקול הדעת חוזר ואין משלם ל"ש נשא ונתן ביד ול"ש לא נשא ונתן ביד פטור מלשלם כדאמרינן אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי ליפטר ולא לשלם לינקוט רשותא מבי ריש גלותא וכיון דהוא פטור מלשלם הדר דינא כדפרישנא בטעמא דרב חסדא דכל היכא דאיכא פסידא למארי דינא הדר דינא: ובבא תניינא מומחה דלא נקיט רשותא מבי ריש גלותא אבל קבלוהי עלוהי בעלי דינא דיניה נמי כמאן דנקיט רשותא מבי ריש גלותא ואי טעי חוזר ואינו משלם לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד כדאמרי' רבה בר רב הונא דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב א"ל אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ואמרי' נמי מר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אי את קרית להו זיל שלים ואי אינהו קארו לך לא תשלם והני תרוייהו מומחים נינהו וממתניתין נמי דדן את הדין שמעת מינה הכי דהא אוקימנא בשנשא ונתן ביד ואוקימנא בפ"ק בדקבלוהי בעלי דינא וקתני סיפא ואם היה מומחה לרבים פטור אלמא מומחה דקבלוהי בעלי דינא פטור ואע"פ שנשא ונתן ביד: ובבא תליתאה מומחה דלא נקיט רשותא ולא קבלוהי בעלי דינא ודן דינא וטעה בשיקול הדעת אם נשא ונתן ביד משלם ואינו חוזר כדאמרינן בהאי מעשה דרבה בר רב הונא אי קבלוך עילוייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ואם לא נשא ונתן ביד הדר דינא ואינו משלם כי טעמא דרב חסדאי. ובבא רביעאה דליתיה מומחה וקבלוהי בעלי דינים] וטעה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו כדתנן דן את הדין וזיכה את החייב חייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ואוקמה רב חסדא שנשא ונתן ביד. (ומדאמ' רב) [ומדאמרי'] בסיפ' אם היה מומחה לרבים פטור מלשלם שמעינן רישא דקתני ישלם מביתו בדליתיה מומחה והאי מתני' מוקימ' בפר' קמא (בדלא קבלוהי) [בדקבלוהו] עלוהי בעלי דינא (עלייהו) (דאמ') [דאמרי' אמ'] ר' אבהו שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהן דין איתיביה ר' אבא לר' אבהו דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טיהר את הטמא טימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו. [א"ל] הב"ע בדקבלוהי עלוהי אי הכי אמאי משלם מביתו (ואמרי) [דאמרי] לי' כי קבלינן (לן) [לך] עלן אדעתא דדיינת לן דין תורה וק"ל כר' אבהו. ואם לא נשא ונתן ביד פטור מלשלם והדר דינא כטעמא דרב חסדא וכדאוקימנא מתני' (בדיני) [דדיני] ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה בשלא נשא ונתן ביד. ובבא חמישאה (דליתי) [דליתיה] מומחה ולא קבילו עלייהו ולא נקיט רשותא מריש גלותא הא ודאי (דינא) [דיניה] לאו דינא בין טעה בין לא טעה כר' אבהו דאמ' שנים שדנו אין דיניהן דין וכש"כ יחיד. הילכך אע"ג דלא טעה. ובא חד מינייהו למידן קמיה דיינא מומחה מצי למיהדר ולית ליה (להיאך) [להאיך] (עכובי) [לעכובי] עליה. ואי טעה (וקניס) [וקא אניס] ליה לבעל דין ואפיק ליה מיניה ממונא ונשא ונתן ביד מיחייב לשלם מדידיה. והדר הוא ושקיל מהאיך דדיניה לאו (דיניה) [דינא] הוא. ואם לא נשא ונתן ביד הדר (מריה) [מרי] דינא לחבריה ושקיל ליה מיניה (דיליה) [מאי דיהיב ליה] ואי (ליתה) [ליתיה] דלישקול מיניה משלם ליה מדיליה. (וכיון) [דכיון] דלאו (דינא) [דיינא] הוא הוה ליה גורם לאבד ממונו של חברו. וק"ל דדיינינן דינא דגרמי. וקא חזינן פי' לחד מרבואתא בהני בבי דפרישנא וקיימא לן דמומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד דדיניה דינא ופטור מלשלם. וקא גמר לה מהא דגרסי' בדיני ממונות זוטא דההוא גברא (דהוה) [דהוו קרן] ליה עכברא דשכיב אדינרי [כי קא שכיב] (אמאי) [אמ'] [אי] הוה לי (לא הוה) [לאו] פרעתינהו לפלוני ולפל' דמסקי (ביה) [בי] לבתר דשכיב אתו פל' ופל' תבעוה ליתמי לדינא קמיה דר' ישמעאל [בר' יוסי] אמ' להו כי אמרי' אדם עשוי [שלא] להשביע את עצמו ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא זילו פרעוה. אזלו פרעו פלגא אידך פלגא אתו לקמיה דר' חייא. אמ' להו כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו. אי הכי נהדר (להו) [לן] פלגא. אמ' להו כבר הורה זקן. וקאמרי' הואיל ובשיקול הדעת טעה לא הדר דינא. והאי שיקול הדעת דקא גמר מיניה (מארי האי) [מריה דהאי] פי' לא דמי לשיקול הדעת דהכא. דאילו הכא קאמרי' בהדיא ה"ד שיקול הדעת כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דאיפליגו בהדדי ולא אתמ' הילכת' לא כמר ולא כמר וסוגיא דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת וטעמ' דהך מילתא כיון (דסגיא) [דסוגיא] דעלמא כחד מינייהו (ואזיל) [ואזל] איהו ועבד כאידך איגלאי (לן) [לה] מילתא דודאי טעה. אלא כיון דלא איתמ' הילכתא בהדיא לאו דבר משנה הוא. ואילו שיקול הדעת דאיפליגו ביה ר' ישמעאל [ברבי יוסי] ור' חייא ליכא ראיי' לר' חייא לברורי ביה טעותא דר' ישמעאל בר' יוסי הילכך ליכא לאהדורה (עובדא) [לעובדא] דידיה ומשום הכי קאמ' כבר הורה זקן. (הילכתא) [הילכך] ליכא (למימ') [למיגמר] מהאי מעשה למי שטעה בשיקול הדעת דאינו חוזר. וקאמ' נמי מומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד [ושאינו מומחה דטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד] שניהם מה שעשה עשוי [ואין חייבין לשלם שהרי לא נשאו ולא נתנו ביד וא"כ ששניהם מה שעשו עשוי] מתני' דקתני דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ואוקמה רב חסדא בשלא נשא ונתן ביד היכי משכחת לה. וחזינן [ליה] נמי דאוקמה למתני' דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי כו' בשנשא ונתן ביד כי היכי דלא ניסתמיה כר' מאיר (דדיין) [דדאין] דינא דגרמי. והשתא דסביר' לן כר' מאיר דמי שאינו (טועה) [מומחה] שטעה בשיקול הדעת אע"פ שלא נשא ונתן ביד [אם] אין הדבר מצוי שיחזיר לחברו ונתברר שהוא גורם לממון של זה ליאבד הרי זה חייב לשלם. והאי סברא נמי ליתא. דהא דקאמ' ר' אילעאי אמ' רבא מתני' דתנן מה שעשה עשוי ומשלם מביתו והוא שנשא ונתן ביד דברי הכל הוא ואפי' לר' [מאיר] דכי אית ליה לר' מאיר דינא דגרמי בנזקין הוא דאית ליה הכי. אבל גבי דיינא לית ליה האי סברא דא"כ אין לך אדם שאינו מומחה שנעשה דיין לעולם. ועוד אי משום דינא דגרמי מחייבת ליה אפי' טעה בדבר משנה (וחוזר) נמי (א"כ) [אם] אין הדבר מצוי שיחזור לבעליו ונתברר כי הוא גרם לממונו של זה שיאבד לדבריו יהא חייב ולמה יהא פטור. (ועוד) [והלא] גם הוא גורם לאבד ממונו של זה. וכי מפני שטעה בדבר משנה יהא נשכר. ועוד דהא רב חסדא נמי אוקמה למתנית' בשנשא ונתן ביד. ולאו לדחויי מדר' מאיר קא בעי. אלא בסברא דקושטא דמוקי לה למתני' (ואוקימתה) [ואוקימתא] דסמכא קא מוקי לה. ולאו אוקימתא (דדחייא) [דדחייה] בעלמא. הילכך דינא כדמוקי לה רב חסדא וליכא (למיגמר) [למינד] מיניה. ולית ביה ספיקא.
